אות אמת - המסר השבועי

המסר השבועי מאת הרב יחיאל ויספיש


פרשת וישב תשע"ב


ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו (לז – ח)
מה זה "ועל דבריו" ודי שיכתוב "על חלומותיו" ?
וביאור הדבר עפי"מ דאיתא בספרי (פ' קרח קי"ז) ש"הנה" זה ביטוי לשמחה, וכאן אמר יוסף "והנה אנחנו... והנה קמה... והנה תסובנה", ולשמחה מה זו עושה? אלא שעל כל פרט שמח בשמחה במדה גדושה שלא רק סיפר את פרטי החלום לאחיו אלא שמח בספרו זאת.וזה שאמה"כ "ועל דבריו" שדיבר וסיפר שלוש פעמים בלשון "והנה" לשון שמחה [בנוסף לסיפור תוכן החלום, וזו היתה סיבה לתוספת השנאה].


פרשת וישלח תשע"ב


ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה (לב, ו)
יש להבין ענין הכתוב "ויהי" שהוא לשון צער, ונ"ל דידוע שיעקב ועשיו חלקו ביניהם את שני העולמות,
עולם הבא ליעקב אבינו, ועולם הזה לעשיו, וזה היה טענת עשיו שיעקב נטל לעצמו גם חלק העולם הזה, בזה שקיבל מיצחק את הברכות, וזה ששלח יעקב לאמר לעשיו ויהי לי שור וחמור", אמנם יש לי מברכות עוה"ז, ואולם אלה הם בבחינת "ויהי" לשון צער, שיש לי צער מזה שאני צריך לעסוק בעניני עולם הזה, וא"כ יוצא שאינני נהנה מחלק העולם הזה שזה חלקך.



פרשת ויצא תשע"ב


ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלוקים (כח, כא)
וכי ח"ו עד עתה אינו לאלוקים ? וי"ל הפשיטות עפי"מ דאיתא (שלהי כתובות): 'כל הדר בחו"ל דומה כמו שאין לו אלוקים ח"ו, ויצחק היה דר רק בארץ ישראל, כי היה עולה תמימה ונאסר עליו לצאת לחו"ל. ולכן אמר "ושבתי בשלום אל בית אבי" באר"י אז "והיה ה' לי לאלוקים" משא"כ כשאני נמצא בחו"ל.

פרשת תולדות תשע"ב


ויזד יעקב נזיד... וימכור את בכורתו ליעקב ויעקב ייתן לעשו לחם ונזיד עדשים (כה – כט-לד)
ובישל יעקב עדשים להברות את האבל [יצחק על מות אברהם] (רש"י)
ובמה קנה יעקב את הבכורה מעשיו, והרי היה עדיין סמוך על שולחן יצחק ולא היה לו משלו, והנזיד עדשים לא היה שלו? וי"ל עפי"מ שפרש"י כאן שהנזיד עדשים היה סעודת הבראה שבישל יעקב ליצחק, ואותה סעודה צריכה להיות משל אחרים, וע"כ הוצרך יצחק להקנות העדשים ליעקב על מנת שאין לו רשות בם. ועי"ז קנה יעקב את הבכורה בדבר שהוא שלו, שאין לאביו רשות בו.  (חתם סופר)
שבת שלום ומבורך                                                                                            


פרשת חיי שרה תשע"ב


ויאמר אליהם אל תאחרו אותי וה' הצליח דרכי (כד, נו)
לכאורה הרי בתחילה אמרו 'הנה רבקה לפניך קח ולך' ולא הזכירו שום אריכת זמן, ואח"כ אמרו 'תשב הנערה אתנו ימים או עשור'?
ואפ"ל דמאחר שבאותו לילה מת בתואל  והיו סוברים דלא מסמני מילתא, לכן אמרו תשב הנערה אתנו שנה שלימה או עשור חודשים עד השתנית גלגל המזלות של אותו שנה, ואליעזר אמר "וה' הצליח דרכי" אדרבה סימן טוב ומזל טוב דבאבוד רשעים רינה, וגם זה סימן הצלחת הזיווג.
שבת שלום ומבורך 

פרשת וירא תשע"ב


וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו (יח ב) 
איתא במדרש ששלושת המלאכים שבאו לבקר את אברהם, אחד היה בדמות סוחר מדברי, ואחד בדמות סוחר תבואות, ואחד בדמות מנהיג ספינה. ה' השליט את אברהם על כל העולם, והרי העולם עשוי שליש ישוב שליש ים ושליש מדבר, והם השלושה מלאכים היו ממונים על שלושה חלקי העולם האלו, ולכן הם באו לבקרו בשעת חליו שהרי הוא ממונה עליהם. 
שבת שלום ומבורך 


פרשת לך לך תשע"ב


ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לא-ל עליון (יד, יח) 
כבר דקדקו בלשון הכתוב, שהיה צריך לכתוב "ומלכי צדק מלך שלם והוא כהן... הוציא לחם ויין", דהיינו את תוארו ואח"כ מה שעשה, ולא להפסיק ולכתוב "הוציא לחם...", ואח"כ חוזר לתוארו "והוא כהן"? 
אלא – שבשעה שהוציא לחם ויין להגיש לאברהם, אז "והוא כהן" נעשה ככהן העובד עבודה, שכן אמרו ז"ל 'המנסך יין לגרונם של תלמידי חכמים כאילו מנסך על גבי המזבח. 
שבת שלום ומבורך 


פרשת נח תשע"ב 

ותבא אליו היונה... והנה עלה זית טרף בפיה (ו , יא) 
אפ"ל שבזה שהביאה לו עלה זית רמזה היונה לנח – דהנה מצינו בחז"ל שנח לא התפלל על בני דורו שהקב"ה יסלח להם. 
ורמזה לו היונה לנח – דהנה הזית הוא מר מאד, אולם השמן היוצא ממנו הוא מתוק ומאיר לעולם, כך היה לך להתפלל על בני דורך, הגם שהם מרים ורשעים, שמא בניהם יהיו צדיקים, וכמו שממר יוצא מתוק. 
שבת שלום וחודש טוב ומבורך 


פרשת בראשית תשע"ב

בראשית... (ריש הפרשה) 
ונראה כי טעם שהתורה מתחיל בב' הוא כדאיתא בחז"ל שאות ב' סתום מג' רוחות ופתוח מרוח צפונית, שהשי"ת ברא העולם בג' רוחות ורוח צפונית פתוח, ומי שעשה עצמו אלוה יאמרו לו שיברא הרוח הד'. נמצא התחלה בב' לידע שהקב"ה חידש העולם, וא"כ שפיר מביא רש"י, שלא היה צריך להתחיל התורה אלא מ"החודש הזה" שאז בשעת יציאת מצרים ע"י הניסים ונפלאות ראו שהשי"ת חידש העולם (עיין רמב"ן ואתחנן ד"ה – ט"ו). 


שמחת תורה תשע"ב 

אתה הראת לדעת... (סדר הקפות) 
כל השלשה השבועות של בין המצרים, וחמשה עשר באב, כל חודש אלול, ראש השנה והתקיעות שופר, והימים שבין ר"ה ליוה"כ, ויום הכפורים, התפילות והעינויים, והימים שבין יוהכ"פ לסוכות, וחג הסוכות, מצות סוכה וארבעת המינים, הושענה רבא וחבטת הערבה, כל אלה העבודות הם רק הכנה ל"אתה הראת לדעת", שיוכל האיש הישראלי לומר "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו", וזה היחוד הגמור.  
(מתוך "דברי יושר" של הרב ישראל שלום דבורץ שליט"א) 
חג שמח ונזכה להארת עיניים בתורה



שבת חול המועד סוכות תשע"ב

והאלוקים יבקש את נרדף (קהלת ג, טו)



"יבקש" הוא גם לשון בקשה – הקב"ה מבקש מהנרדף, ומה בקשתו? הגם שהוא רואה עכשיו שהוא נרדף מכל צד בכ"ז בל יתייאש ח"ו ויתאזר יצפה לישועת ה' שבוא תבוא בקרוב.
חג הסוכות תשע"ב
"חג הסכות שבעת ימים"          
במצות סוכה נוכחים אנו שוב לדעת עד כמה רצון הבורא יתברך לעבדו בשמחה, כי הנה "יום תרועה" בו צריך אדם לשבר את עצמו ולחנן בלב נשבר לפני בוראו נקבע רק על יום אחד, וכן התענית של יום הכיפורים גם כן רק ליום אחד, לא כן ה"שמחה" של ימי הסוכות נקבעה על שבעת הימים לד', זה הוא הרצון של הבורא ברוך הוא לשמוח בפניו בשמחה של מצוה. ונזכה לשבת בסוכת עורו של לוויתן.
         

יום הכיפורים תשע"ב
כשהיו שומעים את השם ... יוצא מפי כהן גדול ...היו כורעים ומשתחווים ומודים ...

אי' בחז"ל מעשה בר' חנינא בן דוסא שבאו להזכיר חולה ואמר אם תפילתי שגורה בפי הרי מקובלת תפילתו  וכו'. וע"כ כשהיו שומעים את השם וכו' יוצא, כלומר יוצא מאליו בקלות בבחי' שגורה בפי, היו יודעים שזהו  סימן טוב לשנה הבאה עליהם לטובה, וע"כ היו כורעים ומשתחוים ומודים, ולכן "ויו"ט היו עושים בצאתו  בשלום מן הקודש" "בצאתו" כשהיה יוצא מאליו כנ"ל היו עושים יו"ט. 
שנה טובה וגמר חתימה טובה ונזכה לסליחה וכפרה ולמחילת עוונות 



פרשת האזינו - שובה תשע"ב




האזינו השמים ואדברה (לב-א)
פירוש, מתי יש לצדיק כח לומר לשמים דברים ולבקש בקשות עבור צאן מרעיתו, ותפילותיו יתקבלו לרצון, זה כאשר "ותשמע הארץ אמרי פי", כשהתלמידים ושומעי לקחו הנמצאים בארץ, ישמעו לקול דבריו ויקבלו מרותו באמת בהתבטלות גמורה.


ראש השנה תשע"ב
"באין מליץ יושר", (תפילה)
במידה ואין אף אחד שיגיד זכות, "תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט" – תגיד להם שדבר זה  הינו חוק ודין, שהרי "סנהדרין שראו כולם לחובה פוטרים אותו מיד, כולו חייב – זכאי" (סנהדרין). אם כל  הדיינים מחייבים ואין אף אחד מליץ יושר ביניהם, מזכים אותו. 


שנה טובה ומבורכת וימלא ד' כל משאלותינו לטובה ברוחניות ובגשמיות ונזכה לשפע בבריאות פרנסה ונחת.
פרשת נצבים וילך - סליחות תשע"א

ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך (ל, ו) 
הרי משה רבינו דיבר לכל ישראל, וא"כ די שיכתוב "את לבבך" והכוונה היא לכל ישראל בכל הדורות, ולמה כתוב "ואת לבב זרעך"? אלא פירושו של דבר שעל האדם להיטיב מעשיו ולשוב בתשובה "ומל... את לבבך" וכפועל יוצא מזה יהיה "ואת לבב זרעך", כי אם האדם בעצמו הולך ומתנהג בדרך הישרה, אז מושפעים בניו מזה והולכים בדרך טובים.   
(ה"בית ישראל")

סליחות – זוחלים ורועדים מיום בואך חלים כמבכירה מעברת משאך (פזמון 'במוצאי מנוחה')
ה"מבכרת" – שעדיין לא היה לה צער עיבור וחבלי לידה מעולם, הרי פחדה ודאגתה יותר ויותר מהאשה שכבר ילדה פעם, וצער עיבורה וחבלי לידה שלה מתקבלים אצלה יותר בקל. והפייטן מתאר כאן את מצב ישראל עם קדושים "זוחלים ורועדים מיום בואך" שרויים הם ברעדה מאימת יום הדין ו"חלים כמבכירה..." חרדתם כאילו לא עמדו מעולם לדין בר"ה הממשמש ובא.
(ישמח ישראל – אלכסנדר)

פרשת כי תבא תשע"א


והיית רק למעלה ולא תהיה למטה כי תשמע אל מצות ה' אלוקיך... (כח, יג)
יל"פ בדרך הרמז – דהנה ידוע מהמבואר בכ"מ שאע"פ שהגאוה מדה מגונה היא, אך יש וצריך לפעמים לא להשפיל עצמו אלא ללבוש גאות כדי לקיים מצוות ה' [וכמש"כ "ויגבה לבו בדרכי ה'] ולזקוף קומה כנגד מסיתים ומלעיגים וכנגד היצה"ר שמכניס מורך בלבבו 'מי אתה, מה ערך יש למצוות שאתה מקיים'. וזה שאמה"כ "והיית רק למעלה" – ללבוש גאות, "ולא תהיה למטה" – להיות שפל, וזה רק באופן ולמטרה "כי תשמע אל מצוות ה'" אבל בלא זה בוודאי לא טובה היא הגאוה. (אמרי יצחק)
שבת שלום ומבורך
פרשת כי תצא תשע"א

ולא אבה ה' אלוקיך לשמוע אל בלעם ויהפך ד'... הקללה לברכה כי אהבך ה' אלוקיך (כג ו).
הנה ב' דברים כתוב כאן: א) ולא אבה ה' לשמוע אל בלעם.  ב) ויהפוך ה' הקללה לברכה, ו "כי אהבך" הוא נתינת טעם, וצ"ל דהוא נתינת טעם על סיפא דקרא "ויהפוך ה' הקללה לברכה" ולא על רישא דקרא "ולא אבה לשמוע אל בלעם" דמזה שלא אבה ה' לשמוע אל בלעם עדיין אין אנו רואים שאותנו הוא אוהב, כי לפעמים אין הקב"ה שומע לקללת המקלל לא מתוך אהבה למקולל אלא מתוך שנאה למקלל. אבל להפוך הקללה לברכה זה ודאי רק משום שהשי"ת אוהב אותנו.
שבת שלום ומבורך


 פרשת שופטים תשע"א
לבלתי רום לבבו מאחיו... למען יאריך ימים על ממלכתו (יז,  כ) 
ומה מדה כנגד מדה יש בזה ? ויל"פ – עפי"מ שאחז"ל שלכן לא נמשכה מלכות שאול, מפני שלא נמצא בו שמץ דופי. ולכאורה קשה, דאדרבה, בשביל זה היה צריך להמשך מלכותו? אלא ביאור הדבר, דראש הדור צריך שיהיה לו שייכות עם יתר העם. משא"כ אם הוא גדול במדרגה אז לא יתמיד מלכותו, ולכן לא נמשכה מלכותו.ובזה אתי שפיר מש"כ "לבלתי רום לבבו מאחיו" שלא יתגאה ויעלה מעלה מעלה, כי אז יומשך מלכותו "למען יאריך ימים על ממלכתו".


פרשת ראה תשע"א

נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלוקיך... (טו, י)
וכבר העירו בזה שהרי הברכה היא בשביל הנתינה או אפי' בשביל האמירה ליתן צדקה [עיין רש"י ובתוספתא פאה פ"ז] – וא"כ מה זה שאמר "ולא ירע לבבך בתתך לו"?
ויל"פ – דהנה בכל המצוות שהתורה מבטיחה עליהם שכר, ולכאורה קשה, הא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא? אלא דיש אומרים שרק על קיום גוף המצוה אין מקבלים שכר, אבל על החשק והשמחה שיש לאדם בקיום המצוה על זה מגיע שכר גם בעוה"ז.
וזש"כ "נתון תתן ולא ירע לבבך בתתך לו", רצ"ל שתתן בשמחה ובלב שלם "כי בגלל הדבר הזה – שאתה נותן את הצדקה בשמחה – יברכך ה' אלוקיך בכל אשר תעשה", ולולא השמחה שכר מצוה בהאי עלמא ליכא.
שבת שלום ומבורך

פרשת עקב תשע"א
והיה עקב תשמעון... ושמרתם ועשיתם... ושמר ה'... לך את הברית... אשר נשבע לאבותיך
כבר דקדקו בזה דפתח בלשון רבים "תשמעון " ומסיים בלשון יחיד "ושמר... לך..."
ונל"פ כתיב "והיה מספר בני ישראל" וכתיב "אשר לא ימד ולא יספר"? לא קשיא, בזמן שאין עושין רצונו של מקום "והיה מספר" וכשעושין רצונו של מקום "לא יספר", ונראה לבאר הכוונה  דכשאין עושין רצונו של מקום אז שייך בהם מספר,  דאז כל אחד גלמוד, דהיינו שעומד בפני עצמו ושייך בהם מספר, אבל כשעושין רצונו של מקום אז הם כאיש אחד בלב אחד ולא שייך בהם מספר. וזה שאמה"כ "והיה עקב תשמעון... ושמרתם ועשיתם" עושין רצוש"מ אז "ושמר ה'... לך... ואהבך..."שייחשבו כאיש אחד בלב אחד בלי מספר.
שבת שלום ומבורך

 
פרשת ואתחנן - נחמו תשע"א
עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפנה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך כי לא תעבור את הירדן (ג, כז)
מדוע נאמר 'שא' 'וראה' וי"ל שיש לפעמים שלפי הנראה ולעין הוא רע, ובאמת היא לטובה, והנביאים הם רואים לא רק את הנגלה אלא גם הנסתר שבדבר וזה שאמר הקב"ה למשה "שא עיניך וראה בעיניך..." שידוע שזה שמרע"ה לא זכה לבוא לארה"ק לא היה רק מחמת החטא המפורש בתורה שזהו הטעם הנגלה. אלא היה בזה גם ענין נסתר שהוא מת עמהם במדבר וז"ש הקב"ה למשה "שא עיניך" רצ"ל שא עין הגשמי "וראה בעיניך", ואז תראה בעין הרוחני "כי לא תוכל לעבור את הירדן כי תראה בעיניך ימה וצפונה... דהיינו את המדבר שכל פנותיה מלאים במתי המדבר והם צריכים לתיקון. שבת שלום ומבורך

צום תשעה באב תשע"א
טהורי לב קדושים מתו במיתה חמורה, ידו גורל מי ראשון לחרב ברורה (קינת ארזי הלבנון)
מבואר במדרש (מדרש תהילים מזמור ז', ותנא דבי אליהו ל') טעם הגורל, שכל אחד התחנן "הרגו אותי תחילה כדי שלא אראה במיתת חברי". ותימה כיצד כל אחד רצה למות ראשון, הרי בכל רגע נוסף שבחיים אפשר בידם לקיים עוד מצוות ולהגיע למדרגות עליונות. וכן אמרו חז"ל (אבות ד – יז) "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא". וכיצד רצה כל אחד לוותר על כל זה כדי שלא לראות במיתת השני. וצ"ל, שאין לנו מושג כלל בגודל הצער והאסון של מיתת צדיקים. ורבי ישמעאל שהכיר את גודל הצער והאסון, הבין שנכון לוותר אפילו על עוד מצוות ומעשים טובים כדי להנצל מלראות מיתת רבי שמעון, וכך כל אחד. (ראש ישיבת חפץ חיים בארה"ב), ונזכה לראות בנחמת ציון וירושלים, ויהפכו הימים האלו לששון ולשמחה.

פרשת דברים - חזון תשע"א
הבו לכם אנשים חכמים ונבונים...ואקח... אנשים חכמים וידועים (א'  יג, טו)
ונבונים לא מצאתי (רש"י).
נראה דזה שבח לישראל, ד"חכם" היינו דבר ששמע מרבו מפורש, ו"נבון" הוא המבין דבר מתוך דבר, ובישראל דכתיב להלן (ז, ז) "אתם המעט" ודרשו חז"ל (חולין פט.) שאתם הממעטים עצמכם ואינן מחזיקין עצמם למדרגה זו שיהיו מובטחים בעצמם דתבונה שהוציאו היא אמיתית, וכמ"ש על ר"א הגדול שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם, היינו שלא החשיב עצמו להיות מבין דבר מתוך דבר. וזש"כ "נבונים לא מצא", שהוא שבח להם. (חתם סופר)
שבת שלום ונזכה לבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן 

פרשת מסעי תשע"א
ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים – ומצרים מקברים את אשר הכה ה' בהם... (לג – ג,ד) 
ומצרים מקברים – טרודים באבלם (רש"י)
ולכאורה תמוה לאיזה עניין סיפרה לנו התורה שמצרים מקברים וטרודים באבלם?
ונראה דהכוונה דבוודאי אם היו מצרים יודעים שישראל הולכים לגמרי לא היו רודפים אחריהם, אלא שהיו סבורים שהולכים על ג' ימים בלבד, ומהליכתו של אדם אפשר להכיר אם דעתו לחזור. שמי שדעתו לחזור אינו לוקח עמו כל חפציו, ומי שנוטל עמו הכל ה"ז הוכחה שאין דעתו לחזור. וא"כ הרי לקחו עמם הכל, ומה שלא הרגישו בזה המצרים ולא עכבו בעד ישראל לצאת הי' מפני שהיו טרודים באבלם.
וזה שאמה"כ "ממחרת הפסח יצאו... ביד רמה לעיני מצרים" שכולם היו יכולים להכיר שיוצאים לגמרי ביד רמה, ואין דעתם לחזור, ומה שלא הרגישו המצרים, משום "ומצרים מקברים וטרודים באבלם".
שבת שלום ומבורך

פרשת מטות תשע"א
ואנחנו נחלץ חשים... (לב, יז)
כאן כתוב "ואנחנו" ואילו להלן (פסוק ל"ב) אמרו "נחנו נעבר חלוצים" [לא "אנחנו"] – אלא – כשרצו כולם לעבור את הירדן אמרו "ואנחנו" אבל אחרי שאמר להם משה שרק גיבורי החיל יעברו "כל חלוץ..." אמרו "נחנו" המראה על מיעוט שלא כולם בכלל.
וכן מצינו אצל השבטים שאמרו ליוסף "כלנו בני איש אחד נחנו" שחסרו אז יוסף ובנימין.
ומצינו אצל משה כשבני ישראל התרעמו עליו אמר ברוב ענוותנותו "ונחנו מה" רק על עצמו ולא רצה לכלול את כל ישראל לומר שכולם הבל וריק. (אזנים לתורה)
שבת שלום ומבורך

פרשת פינחס תשע"א
אלה בני אפרים... אלה בני דן (כו, לה, מב)
בכל שאר השבטים לא אמר – בתחילת פירוט שמות משפחות השבט – לשון "אלה" ורק בשבט דן ואפרים?
נראה דבא לרמז ששנים אלו חטאו בעגל (ע"ז) – דמאפרים יצא ירבעם שעשה עגלים לע"ז ובשבט דן היה פסל מיכה וגם בים עבר פסל מיכה כמאמרם ז"ל, והעגל נמשך מפסל מיכה, ולכן – כיון ד"אלה" מרמז על חטא העגל [שאמרו "אלה אלהיך ישראל"] וכמ"ש במדרש עה"פ "אלה עשית והחרשתי" [ועוד בכ"מ דרשו אלה על ע"ז].
ולכן בב' שבטים הללו אמר לשון "אלה" דבהם עתיד להיות חטא ה"אלה" יותר מכולם.
שבת שלום ומבורך

פרשת בלק תשע"א
ועתה אם רע בעיניך אשובה לי (כב,  לד)
כך דרכו שאומר דבר ומלאך משיבו, אמר לאברהם קח נא את בנך ומלאך החזירו... (רש"י)
ולמה דווקא עכשיו כשהמלאך בא לעכבו אמר "אם רע בעיניך אשובה"?
ויל"פ דהנה בלעם בנה שבעה מזבחות ושבעה פרים ואילים כנגד המזבחות של האבות, כדפרש"י (כג, ד), אמנם נגד עקידת יצחק לא היה לעשות שום דבר, אלא דסבר דהקב"ה לא צוה כלל "קח נא את בנך" דאיך הי' אפשר למלאך להחזיר. אלא דהשטן אמר לאברהם "קח בנך..." והקב"ה שלח מלאך לאמר "אל תשלח ידך אל הנער...", אבל עתה כשראה שהמלאך מחזיר את מאמר ה', וא"כ גם בעקידה היה ציווי ה', ונגד זה אינו יכול לעשות [מזבח...], ולכן 'אם רע בעיניך אשובה...'  (חתם סופר)


פרשת חקת ראש חודש תמוז תשע"א

זאת התורה אדם כי ימות באהל (יט, יד)
ידוע מה שדקדקו בזה למה כתוב "אדם" ולא "איש"?
והנה בחז"ל איתא מאמר רשב"י "אתם - ישראל - קרויים אדם, ואין אומות העולם קרויים אדם".
עוד איתא בחז"ל שהעומד על המת - ישראל - בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע, הא למה הדבר דומה לס"ת שנשרפה [אף נשמת ישראל הניטלת דומה לו, שאין לך ריק בישראל שאין בו תורה ומצוות] (עיין שבת ק"ה וברש"י שם).
ויש לומר שזה רמוז כאן "זאת התורה - אדם כי ימות באהל" אדם - אתם קרויים אדם "כי ימות באהל" ה"ז כמו 'זאת התורה' כאילו קרה בדומה לזה לספר תורה.
(אזנים לתורה)
פרשת קרח תשע"א

האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף (טז - כב)
ולכאורה – הרי באמת קיי"ל "כל ישראל ערבים זה לזה"?
אלא דכלל זה נאמר כשהאחד מכליל עצמו עם הכלל כולו, ואז נחשבים כאיש וכגוף אחד, אבל כשהאחד מנתק עצמו מהכלל אז אין הציבור לוקים בשביל חטאיו של זה.
והרי על קרח נאמר "ויקח קרח" שתרגם אונקלוס "ואתפליג", וכדפרש"י שלקח עצמו לצד אחר להיות נחלק מהעדה, ולכן שפיר טען משה "האיש אחד יחטא ועל כל העדה יקצוף", כי באופן זה כל העדה אינם ערבים בעד מעשיו.
(מהרי"ץ דושינסקי זצ"ל)
פרשת שלח תשע"א

שלח לך (ריש הפרשה)
לך – לדעתך, אני איני מצוה לך, אם תרצה שלח (רש"י)
ואילו להלן (פסוק ג') כתוב "וישלח אותם משה על פי ה'" [ומשמע שהשליחות הי' עפ"י ה']? אלא דכיון שהקב"ה אמר למשה "אם תרצה שלח", הרי כיון דנתרצה משה לשלוח ממילא היה כבר צריך לשלוח, ולכך אתי שפיר מש"כ "וישלח אותם משה על פי ה'", כי הרי כך אמר לו השי"ת 'אם תרצה שלח', וה"ז כאילו הי' ציווי לשלוח – וכמושנ"ת
פרשת בהעלותך תשע"א  
ויאמר משה לחובב... נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם כי ה' דבר טוב על ישראל  (י, כט)
ולמה צריך להוסיף "כי ה' דבר טוב על ישראל"?
אלא דבפרשת יתרו כתוב "ויספר משה לחותנו כל אשר עשה ה' לישראל... ויחד יתרו" ודרשו חז"ל שבשרו נעשה חידודין בשמעו איבוד מצרים (עיין רש"י שם סנהדרין צ"ד), א"כ לא ירצה ללכת לראות אבוד הכנענים, ולכן אמר לו משה "כי ה' דבר טוב על ישראל" ולא רע לכנענים כי אם ירצו ישלימו או יפנו משם כמו הגרגשי.   (חתם סופר)
שבת שלום ומבורך
חג השבועות תשע"א
''זמן מתן תורתנו"
לכאורה קשה מדוע שבועות נקרא ''זמן מתן תורתינו'' בעוד שהיה ראוי לקרותו ''זמן קבלת תורתינו'', ביאר החידושי הרי''ם מפני ש''זמן מתן תורתינו'' היה רק פעם א', לפני אלפי שנים, ואילו ''זמן קבלת תורתנו'' לא פסק מעולם... כי בקבלת התורה חייב יהודי לעסוק מידי יום ביומו... והקב''ה נתן בה תבלין מיוחד, שכל שעוסקים בה ביתר שאת, מתרבה אהבה וחמדת התורה, כידוע. ולכן נוהגים להיות ערים בלילה הזה כדי להרבות את צמאוננו אל התורה הקדושה שאנו מקבלים בחג זה... 
חג שמח ונזכה לקבלת התורה מתוך אהבה ויראה
פרשת נשא תשע"א

דבר אל אהרן ואל בניו... כה תברכו את בני ישראל אמור להם (ו,  כג)
אמור להם – אמור מלא [ב-ו'] בכוונה ובלב שלם (רש"י)
ובמדרש מדקדק למה פרט כאן "אהרן ובניו" ולא אמר "דבר אל הכהנים"? גם צריך להבין מה ענין של אמירה שלמה בלב שלם? וי"ל הכהנים שמברכים את ישראל יש להם ג"כ תועלת שכל מה שיתרבה השפע והברכה בישראל וירבה דגנם, תרבה התרומה ומעשר שלהם. ולכן אם יברכו את ישראל "יברכך ה'..." יוכל להיות שלטובת עצמם מברכים אותם, וציווי ה' היה שתהיה הברכה בטוב לבב לברך את ישראל ולא לטובת והנאת עצמם. וזהו "אמור להם" – בכוונה ובלב שלם, שתהיה אמירת הברכה רק לטובת ישראל ולא בשביל שתחזור להם הברכה.
ולזה פרט כאן אהרן ובניו – שאהרן ובניו היו במדבר, ולא היו אז תרו"מ, ובודאי כשברכו אז את ישראל לא היה להם שום פניה עצמית, ולכן אמר "דבר אל אהרן ואל בניו", שכמו שאהרן ובניו מברכים את ישראל עכשיו במדבר בלי שום פניה ותועלת עצמית, באופן זה כה תברכו לעולם לישראל.
שבת שלום וחודש טוב ומבורך

פרשת במדבר תשע"א
ואלה תולדות אהרן ומשה... ביום דבר ה' את משה בהר סיני (ג' – א')
ואינו מזכיר אלא בני אהרן ונקראו תולדות משה לפי שלמדן תורה... ביום דבר ה' את משה – נעשו אלה תולדות שלו שלמדן מה שלמד מפי הגבורה (רש"י)
ורמז עוד כאן כי בני אהרן היו תולדותיו בתורה ואע"פ שכבר מתו נחשבו כחיים והזכירם בהאי פרשה, וההיפוך בבני משה שהי' תולדותיו ממש והיו בחיים, ולא הוזכרו בשמותם כלל, כי לא הגיעו לזאת המדרגה.
והטעם בזה, כי היה עול ישראל על משה רבינו ע"ה עד שלא השגיח על בניו, וכתיב [שמות לג, ז] "והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד" ומי שלא ביקש לא יצא. ובניו לא היו מהמבקשים מעצמם, והוא מטרדתו בציבור לא היה יכול למושכם. ופירש"י בפ' יתרו [יט, יד] "מן ההר אל העם", שלא נפנה לביתו אלא מן ההר אל העם, וא"כ 'ביום דיבר ה' את משה בהר סיני', נעשו אלו תולדותיו. ובניו לא נעשו כאלו הם תולדותיו, והכל גרם 'יום אשר דיבר ה' את משה בהר סיני' (חתם סופר)
שבת שלום ומבורך וחודש טוב

ל"ג בעומר תשע"א
כידוע שיום ל"ג בעומר חל תמיד באותו היום שחל פורים (דפרזים) וכתוב בספרים הקדושים שכשם שבפורים 'כל הפושט יד נותנים לו' כמו"כ בל"ג בעומר הוא יום גדול שנוהגים בו קצת יו"ט וכל הפושט יד נותנים לו... ובפרט המתפלל על חבירו הוא נענה תחילה, יה"ר שנזכה להבין עמקי סודותיה של התורה ובזכות רשב"י נזכה לשפע בבריאות איתנה ונחת ופרנסה בשפע.

פרשת בחקתי תשע"א
 
ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד (כו,  ו)
לכאורה  הרי כבר כתוב קודם "וישבתם לבטח בארצכם", וא"כ מה זה שחזר "ונתתי שלום... ושכבתם ואין מחריד"?
ואפשר לומר ע"ד המוסר והרמז, הרמב"ן פירש "ונתתי שלום – ביניכם", היינו שברכת השלום כאן הוא בין ישראל אחד לשני. ואמר הכתוב "ונתתי שלום – ביניכם", ואין קנאה ושנאה ותחרות בין אחד לשני אז "ושכבתם ואין מחריד", כי כל עוד האחד מקנא בזולתו, אינו מוצא מנוחה לנפשו וממלאה אותו חרדה מהצלחת השני.
שבת שלום 

פרשת בהר
וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו. וצויתי את ברכתי וגו'. (כה, כ)
וקשה הלא בשנה השביעית עדיין יש להם לאכול מתבואת השנה הששית, ועוד קשה, רק אם יאמרו מה נאכל יזכו לברכת ה׳? וי״ל דהברכה המובטחת לבוטחים בה׳ הוא רק לאלו שמשליכים כל יהבם עליו ית״ש בכל עת ועונה, ולא רק לעתות בצרה הם סומכים ובוטחים בצור ישועתם, אלא גם בימים כתיקונם יכירו וידעו שכל מזונם קצוב להם מאתו ית׳, ואינם נשענים על כוחם ועוצם ידם שיעשה להם חיל. וז״ש ׳וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית׳, ר״ל אם גם בשנה הששית בעת שאתם זורעים לצורך שביעית, לא תסמכו על מעשה ידיכם, אלא תאמרו בלבבכם מה נאכל בשביעית לולא חמלת ה׳ עלינו, דהלא ׳הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו׳, ר״ל לא זריעתנו ואסיפתנו הם הבטחת מזונותינו, כי הכל מן השמים, אז תהיו ראויים שאצוה את ברכתי ואעשה לכם נסים חוץ לדרך הטבע. (תורת מהרי״ם)
שבת שלום ומבורך

פרשת אמור תשע"א
ולא תחללו את שם קדשי, ונקדשתי בתוך בני ישראל
כתב רבינו בחיי ז"ל: עוון חילול ה' הוא העוון החמור ביותר. חמור אף יותר מעבודה זרה! ואמרו עליו חז"ל, שאין כח ביום הכיפורים לכפר עליו, ולא בתשובה ולא במירוק הייסורים, אלא אך ורק במיתה, חלילה! אבל מצינו תקנה לעוון חילול השם בקידוש השם! ואין הכוונה שימות על קידוש השם, חלילה, אלא שיחיה ויקדש שם שמים בהנהגתו ובהליכותיו! וזהו שנאמר כאן: "ולא תחללו את שם קדשי". ואם תחללוהו חלילה, מה תקנתכם? "ונקדשתי בתוך בני ישראל בקידוש השם".
שבת שלום ומבורך

פרשת קדושים תשע"א
ואהבת לרעך כמוך אני ה' (יט, יח)
אומר רבי חיים ויטאל: 'אהבה' בגימטריא שלש עשרה, כאשר שני יהודים אוהבים זה את זה, הם מגיעים לעשרים ושש, שהוא בגמטריא של שם הוי"ה. על ידי "ואהבת לרעך כמוך" מגיעים ל"אני ה'".
שבת שלו' ומבורך

שביעי של פסח תשע"א
ויבקעו המים. 
אומר רש"י כל מים שבעולם, שואלים איך עשו המים דבר שלא נצטוו, וכן למה מגיע עונש למצרים, הלא הם קיימו את ציווי ה' שאמר לאברהם ועבדום וענו אותם, אלא מפני שהוסיפו על השעבוד, שד' לא אמר להם לזרוק את הילדים ליאור, או להכניס ילדים בתוך הקיר, אם כן אמרו המים שכמו שהם הוסיפו גם אנחנו מוסיפים, וגם אצל חשך כתוב בתהילים שלח חשך ויחשיך, ואמרו חז"ל ויחשיך עוד, ולא מרו את דברו, למה לא מרו מפני שהמצרים הוסיפו על השעבוד לכן גם לחשך מותר להוסיף (באר יוסף).
שבת חול המועד פסח תשע"א

ולא יבוא המשחית לנגוף בבתיכם (שמות יג, כג)
שואל הגר"א הלא כתוב שהקב"ה בכבודו ובעצמו הרג כל בכור ובעל ההגדה מדגיש אני ולא מלאך ולא שליח ולא שרף אז מדוע א"כ בני ישראל נצטוו לא לצאת מהבתים ולהימנע מהמשחית הלא לא היה משחית כי אם הקב"ה בעצמו? אלא י"ל שהיו מבני ישראל שניצטוו מיתה בלי קשר למכת בכורות ועליהם היה ממונה המשחית להרוג והיות והקב"ה לא רצה שיהיה קיטרוג אצל המצרים שיאמרו הנה גם הם נהרגים לכן ציווה לא לצאת כדי שהמשחית לא יפגע בהם.
שבת שלום ומועדים לשמחה
פסח תשע"א
שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה.
וקשה הרי בכל השנה אנו אוכלים רק חמץ וא"כ מה הפירוש חמץ ומצה. והתירוץ הוא, שהבן שואל שבכל הלילות שבכל השנה אנו מקריבים קרבן תודה שיש בו חמץ ומצה, אם כן הלילה הזה שאנו מסדרים הסדר גם כן כדי ליתן תודה להקב"ה בוודאי היה ראוי להקריב קרבן תודה להורות על החירות, ועל זה מתרצים עבדים היינו, שקרבן תודה בא על נס פרטי, אחד מהארבעה ניסים. ובמצרים היו כל הארבעה נסים ר"ת חיים "ח" חבוש בבית האסורים, שהיינו חבושים במצרים, "י" ייסורים עינוים מהמצרים "י" ים שעברו את הים, "מ" מדבר, שהלכו במדבר. ולכן משנים ואוכלים מצה בלבד.

פרשת אחרי מות - שבת הגדול תשע"א
 
ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבואו אל הקודש... ורחץ... ולבש את בגדיו (טז, כג – כד)
כשהוא משנה את בגדי לבן לבגדי זהב טעון טבילה. (רש"י)
ויש לעיין בטעם הטבילה מקדושה חמורה לקדושה קלה. שהלא מבגדי לבן לבגדי זהבהוי מחמור לקל ממנו? וי"ל – דלאחר שמתקדש אדם מקדושה יתירה, אז אח"כ אפילו מצוות הפשוטים מתעלים ומתקדשים על ידי מצוותיו ותורתו ביתר שאת. ולכן אחרי שנתקדש הכה"ג בבגדי לבן לעבודת פנים אז עבודתו שעובד אח"כ בבגדי זהב, אע"פ שעבודתו היא בחוץ ובקרבנות פשוטים הרגילים ושכיחים, מ"מ הם מתעלים ביתר שאת, שנעשים עתה על ידי קדוש עליון כזה, ולכן צריך טבילה לעילוי קדושה. (חתם סופר)
שבת שלום וכל טוב
פרשת מצורע תשע"א
ועץ ארז – לפי שהנגעים באים על גסות הרוח – תקנתו ישפיל עצמו מגאוותו כתולעת וכאזוב (רש"י)
וכבר העירו בזה, למה לא די בזה שיביא שני תולעת ואזוב לרמז שישפיל עצמו? אלא – דאמנם בעיני עצמו צריך האדם לדעת ולהחזיק שהוא שני תולעת ואזוב, אבל כלפי יצרו הרע שבא להסיתו ולהחטיאו שומה עליו להתחזק ולהיות קשה כארז עד שיזכה לנצחו ולהכניעו.
שבת שלום ומבורך 

פרשת תזריע - החדש תשע"א


והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים... וטמא טמא יקרא (יג, מה)ולמה האריך הצרוע "אשר בו הנגע" והנה אחז"ל חציף עלי מאן דמפרש חטאיה – וא"כ לכאורה למה אמרה תורה 'טמא טמא יקרא' לפרסם צרעתו שבא על חטא, והלא אין נאה לפרסם חטאו?
אלא – באמת חטא כזה שהוא רק בנפשו פנימה ואין בו רושם חיצוני, בודאי אין לו לפרסם חטאו, אבל זה שנתפרסם צרעתו בגופו א"כ חזינן דמשמים רצו לפרסם חטאו, שאילולא כך לא היו באים עליו נגעים הניכרים לכל שבאו על חטאיו. ולכן אמר "והצרוע אשר בו הנגע" רצ"ל שנגעו מבצבץ בחוץ ומדה"ד רוצה לפרסמו, ולכן לא יסתיר עוד חטאיו, אלא "וטמא טמא יקרא" ויבקשו עליו רחמים.
(אמרי שפר – להגרש"ק)
שבת שלום וחודש טוב

פרשת שמיני - פרה תשע"א

וישא את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים(ט, כב) וירד– מעל המזבח (רש"י),
ואפ"ל – דלכן כתב בפסוק קודם 'ויברכם' ואח"כ 'וירד', דאהרן בשעת העבודה בקרבנות הללו הרי התעלה והתקדש בקדושה עילאית, והיה אז במדרגה גדולה, ורצה אהרן לברך את בני ישראל בעודו עומד עדיין במדרגתו הנשגבה ותחול עליהם ברכתו מתוך רוממות ושעת רצון של העבודה הזו, ולכן כתוב קודם "ויברכם" ואח"כ "וירד".    

פורים תשע"א

 
והשתיה כדת אין אונס כי כן יסד המלך ...לעשות כרצון איש ואיש (אסתר א, ח)
״והשתיה כדת" מרמז על התורה הנקראת "אבן שתיה״, אם האדם לומד את התורה כדת, מרצונו וללא אונס וכפיה, שהיא הדת והדין, כי כן צריך ללמוד, אזי יסד המלך וגר לעשות כרצון איש ואיש, יעשה הקב״ה אז רצונו בכל מה שידרוש ויבקש ממנו.
(הרה״ק רמ״מ מרימנוב זיע״א)

פרשת צו - זכור תשע"א

וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו (ז,  י)
וחרבה זו מנחת חוטא... שאין בהם שמן (רש"י).
אף החוטא ומנחתו החרבה ששב מחטאו ומביא מנחה אף שהוא חרבה ראוי הוא לכך שיאהבו אותו הכהנים איש כאחיו כאילו היה אחיו ממש.
שבת שלום והרבה שמחה.

פרשת ויקרא תשע"א
אדם כי יקריב מכם קרבן... תקריבו את קרבנכם... אם עולה קרבנו... (תחילת הפרשה)
פתח בלשון יחיד, אדם כי יקריב וממשיך בלשון רבים מכם... קרבנכם, ושוב אם עולה קרבנו  לשון יחיד?
יחיד שעשה תשובה הרבים מתכפרים על ידו, כמ"ש עה"פ "ארפא משובתם אוהבם נדבה". ארפא משובתם של כל העולם על אוהבם נדבה של יחיד דע"י שרוצה הקב"ה לכפר לבעל תשובה, ועדיין נשאר על העולם עוון הערבות של אותו חטא, וממילא נשאר גם עליו ערבא דערבות, והקב"ה רוצה לכפר לו בתשובתו לגמרי, ע"כ מכפר גם על כל העולם.
וא"כ קרבן עולה שבא בעיקרו לכפר על הרהור עבירה "העולה על רוחכם" לא קבלו עדיין ערבות ואינו מכפר אלא עליו ולא על כל העולם, ולכן לא כתב בעולה לשון רבים. 
שבת שלום ומבורך  
פרשת פקודי שקלים תשע"א
 ויקח ויתן את העדות אל הארון... [מ, כ]
הנה בכל הכלים נאמר רק "ויתן" או "וישם" ולא נאמר בהם לקיחה ורק כאן בנתינת העדות אל הארון נאמר "ויקח – ויתן"?
ונראה טעמו של דבר עפ"י מאמרם ז"ל שהנותן מתנה לאדם חשוב נחשבת הנאה זו לנותן כאילו הוא קיבל לפי שנהנה שהאדם החשוב לקח ממנו. ולכן גם כאן כל הכלים לא היו חשובין כ"כ כמו הארון, כדי שיהיה משה מתכבד בהם רק הם היו מתכבדין בו, ולכן לא הזכיר רק גוף המעשה מה שעשה אבל הארון שהיה הכלי החשוב ביותר מכל הכלים והיה מרע"ה מתכבד במה שזכה ליתן שם העדות, ולכן נחשב לו נתינת הלוחות בארון ללקיחה כלומר שהוא לקח וקיבל דבר. וזש"כ "ויקח – ויתן" בנתינה זו שנתן העדות אל הארון נחשב בזה כלוקח, כדין הנותן מתנה לאדם חשוב.
שבת שלום ומבורך וחודש טוב

פרשת ויקהל תשע"א
ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם... קחו מאתכם תרומה... כל נדיב לבו יביאה...
ומה שמדגישה התורה בציווי על נדבת המשכן שמשה הקהיל כל ישראל? דהנה ע"י בנין המשכן שכל אחד נדב נדבת לבו למשכן ועי"ז נתאחדו כל הלבבות במשכן. וזה שאמר שלמה [שה"ש] "אפריון עשה... עמודיו כסף רפידתו זהב... אבל העיקר תוכו רצוף אהבה" אהבת איש לרעהו, ולכן היה שם השראת השכינה, כמש"כ "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל". וכשהקהילם אמר להם "אלה הדברים" רצ"ל ההקהלה וההתאחדות "צוה ה' לעשות" כדי שיהיה השראת השכינה במקדש.
שבת שלום ומבורך

פרשת כי תשא תשע"א
אנא חטא העם הזה חטאה גדולה (לב, לא)
וכי איזה לימוד זכות וסנגוריה יש כאן? אומר הבעלזר רוב זי"ע 'חטא' מובנו עבירה שנעשתה בשוגג, שלא כ'פשע ועוון' אשר נעשו במזיד, הרי עצם מעשה העגל אי אפשר היה להעלים שהרי נעשה, אולם משה חיפש זכות ללמד על עם ישראל כי הייתה שגגה גדולה מצידם.
שבת שלום ומבורך.
פרשת תצוה תשע"א
פתוחי חתם קדש לה' (כח, לו)
הגמ' אומרת שלשה מפתחות בידיו של הקב"ה ולא נמסרו ע"י שליח: חיה (יולדת), תחית המתים, גשמים. בפסוק זה נרמז לשלשה מפתחות הללו המילה 'חתם' ראשי תיבות חיה תחיה מטר. פתוחי חותם היינו המפתחות של חיה תחיה מטר הם קדש לה' שכן לא נמסרו בידי שליח (הגאון מוילנא).
שבת שלום ומבורך

פרשת תרומה - ב' דר"ח אדר א' תשע"א
ויקחו לי תרומה
כתוב בתנ"ך 'לי הכסף ולי הזהב', ולכאורה מה שייך לשון תרומה אצל קב"ה והרי כל הכסף שייך לו, אלא י"ל שהעיקר מה שהקב"ה מבקש מבנ"י שכשנותנים את תרומת ד' יתנו את זה עם כל הלב וזה מה שכתוב אשר ידבנו "לבו" שהתרומה עצמה לאו כלום הוא שהרי לי הכסף וכו' רק במה שנותנים בלב שלם זהו עיקר התרומה,
שבת שלום וחודש טוב.
פרשת משפטים תשע"א
ומכה אביו ואמו מות יומת... ומקלל אביו ואמו מות יומת (כא טו, יז) מיתת המקלל הוא בסקילה חמור על מיתת המכה שהוא בחנק. ושואל הגר"א איפכא מסתברא, אלא י"ל שהכאה היא בגוף ומתרפאה אבל המקלל זה בנפש ואינו מתרפא והנפש נפגעת ונשארת פגועה.
שבת שלום וחודש טוב.

פרשת יתרו תשע"א

עתה ידעתי כי גדול ד' מכל האלוקים (יח יא)
ותמוה, הרי אין לך כפירה גדולה מזו, שאומר שגם אלוקים אחרים גדולים הם אלא שהד' יתברך גדול מכולם והרי הוא מאמין שיש אלוקים מבלעדי ד', וי"ל "עתה ידעתי כי גדול ד'", כלומר הוא לבדו, ומניין לי הידיעה הזאת? 'מכל אלוקים' שהרי עבדתי לכולם ונוכחתי שכולם הבל וריק ורק ד' הוא אלוקים. (האלשיך הקדוש)
שבת שלום ונזכה לקבלת התורה מתוך אהבה ורוממות.



פרשת בשלח תשע"א

זה א-לי ואנוהו(טו ב)
דורשים חז"ל מכאן התנאה לפניו במצוות טלית נאה סוכה נאה וכו' לכאורה קשה איך לומדים את זה מכאן הלא לא משמע כך מהפסוק (רש"י מפרש אספר שבחו לבאי עולם)? נראה לומר כשהקב"ה העביר אותם בים הוא העניק להם עוד הרבה ניסים כגון: צמחו פירות, המים מתוקים, חלונות, וא"כ כיוון שהקב"ה הוסיף הרבה יותר מהצורך אף אנו צריכים להוסיף במצוות הרבה יותר מהדין ולייפות כל מצוה (באר יוסף).
שבת שלום ומנוחה

פרשת בא תשע"א

דבר נא באזני העם וישאלו כלי כסף (יא, ב)
שלא יאמר אותו צדיק אביהם אברהם ועבדום ועינו אותם קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם לכאורה קשה, הרי כיון שהמצרים נענשו בכל מיני עונשים ומיתות על ששעבדו ועינו את בני ישראל, וא"כ למה לקחו בני ישראל גם את ממונם, והרי קיי"ל אין אדם לוקה ומת ומשלם? אלא דכלל זה הוא רק כשהחיוב לשני העונשים הוא מצד חיוב אחד, אבל אם הלוקה הוא בשביל אחד, והמשלם הוא מצד חיוב לאדם אחר אז מתחייב בשניהם. וזה מה שרש"י בא לתרץ, שעונשם שנענשו בגופם הוא מצד 'וגם הגוי אשר יעבודו דן אנכי", ואילו הרכוש הוא בגלל החיוב שהובטח לאותו צדיק אברהם "אחרי כן יצאו ברכוש גדול. [בשם גאונים]

פרשת וארא תשע"א
ואני אקשה את לב פרעה(ז, ג)
שואלים המפרשים למה הקשה ה' את לב פרעה, וי"ל שזה היה כדי למנוע חילול השם, כי הקב"ה ידע שאף אם פרעה יחזור בתשובה, זה יהיה רק לפנים ולא תשובה אמיתית, אולם בני האדם אינם יודעים זאת, והם יגידו, הנה זה שב בתשובה ובכ"ז נענש, על כן הכביד ה' את לבו, שלא יעמיד פנים כאילו הוא שב בתשובה כשלבו בל עמו.
שבת שלום ומבורך והרבה נחת.

פרשת שמות תשע"א

ויעש להם בתים (א, כא)
אומר רש"י שהקב"ה נתן שכר למילדות בתי כהונה ולויה, לכאורה מדוע דווקא שכר כזה? אלא צריך לומר שהמצרים רצו להרוג רק את הבנים ואילו הבנות יתחתנו עם המצרים ובניהם יקראו יהודים כי הולכים אחרי האימא ביחוס אבל כהנים ולווים לא יהיו עד אשר גם האבא יהיה יהודי וזה עשו המילדות שהחיו את הבנים כדי שיהיה כהונה ולוויה ובכך קיבלו את שכרם, שבת שלום ומבורך.

פרשת ויחי תשע"א
לארכיון אות אמת
לחץ >>>כאן<<<
ויברך את יוסף ויאמר
ותמוה, יעקב אבינו הרי בירך את בני יוסף ולא את יוסף עצמו, למה כתב ״ויברך את יוסף״, אלא אומר השל"ה הקדוש שאין ברכה גדולה לאבא מאשר הברכה שיהיו בניו טובים ויזכו לכל ההשפעות בגשמיות וברוחניות, אם ״יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי״ הרי זו ממילא הברכה הגדולה ביותר בשביל יוסף הצדיק עצמו, שבת שלום ומבורך ונזכה בבניין בית המקדש במהרה.
   
שבת שלום ומבורך