קוראים יקרים, הי"ו
בדף זה ריכזנו את המסרים הנפלאים הנשלחים מידי שבוע בשבוע ומועד במועדו, מסר קצר, קולע ומתמצת.
יישר כח להרב יחיאל ויספיש שבעקביות שולח מסרים אלו ומפרוטה לפרוטה התאסף ב"ה לסכום גדול, והרי הם לפניכם.
בראשית תש"ע עד וזאת הברכה תשע"א
בראשית
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו
בראשית – אם מיד בראשיתו של יום זוכר האדם כי ברא אלוקים את השמים ואת הארץ,הרי גם לאחר מכן והארץ – כי העניינים הארציים תוהו ובוהו הם בעיניו.
נח
ותשחת הארץ לפני האלוקים
הארץ הייתה מושחתת בזה שהקדימו את עבודת הארץ, הגשמי, לפני עבודת האלוקים הרוחנית ולכן נענשו.
לך לך
"ושמתי את זרעך כעפר הארץ וגו' גם זרעך ימנה"
י"ל רק מי שהוא עניו ושפל בעיני עצמו "כעפר הארץ", עליו אומר הפסוק "גם זרעך ימנה" הוא יכול להמנות על זרעו של אברהם אבינו העניו הגדול שהעיד על עצמו ואנוכי עפר ואפר.
וירא
"והוא עומד עליהם"
הנה ידוע שמלאך אינו עולה מדרגא לדרגא, אלא נשאר באותו מצב שהוא משא"כ אדם שכל פעם עולה ועולה. אברהם אבינו לא רצה להראות למלאכים שהוא גדול וגבוה ומתעלה, אז הוריד את עצמו לדרגת "עומד עליהם" שהוא כמו המלאכים שעומדים ואינם מתעלים.
תולדות
"ויחפרו עבד יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים"
בכל יהודי יש "באר מים חיים", אלא שלפעמים היא מכוסה באבנים וטיט. הפסוק מלמדנו שיש להסיר את הכיסויים, לחפור בפנים ולהתמסר אל הזולת, עד שמגיעים אל המים החיים ומגלים אותם. ויצא
ויצא
וירא ויאמר מה נורא המקום הזה וגו' וזה שער השמים (כ'ח - י'ז).יעקב אבינו כשכבר זיהה שהוא נמצא ב'מקום הנורא הזה' עדיין הרגיש שהוא לא הגיע לשלמות בעבודת ד' וזה שאמר 'וזה שער השמים' עדין עומד אני בשער ולא זכיתי להיכנס פנימה כך היה ענוותנותם של האבות הק'.
וישלח
"והיה המחנה הנשאר לפליטה"
ופירש"י: התקין עצמו לשלשה דברים, דורון, תפילה ומלחמה. וי"ל שזה רומז על שלשה דברים אלו: "בכל לבבך", עבודה שבלב זו תפילה. "בכל נפשך" היינו מלחמה. "ובכל מאודך" רומז לדורון. שבת שלום ידידי ורעי.
וישב
ולא יכלו דברו לשלום
לא יכלו כמו ולא יכלו לעשות הפסח, משינאתם לא יכלו דברו לשלום, כי לו היו מדברים עמו לשלום היה זה שקר.
שבת א חנוכה
יהי"ר שזכות האור ישפיע עלינו כל השנה ויאיר קב"ה את אורו עלינו, ונזכה לגאולה שלימה. חנוכה שמח.
מקץ
"ויקץ פרעה... וישן ויחלום שנית"
זה ההבדל בין הצדיק לבין הרשע, אצל יעקב אבינו ע"ה כתוב "ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה". יעקב מתעורר ומיד חושב על הקב"ה.ואילו אצל פרעה הרשע כתוב:וייקץ פרעה... וישן שנית. זהו דרכו של הרשע, ויקץ, רק התעורר ויישן שנית – מתהפך לצד השני וישן שוב.
שבת ב דחנוכה
יהי"ר שבזכות שמונת ימי אור החנוכה, נזכה לאור תמידי ונצחי ויושפע עלינו שפע של אור, ונזכה לאורו של משיח במהרה בימינו.
ויגש
"ועתה אל תעצבו"
כל הרוצה להתחבר אל הקב"ה שנאמר עליו "עוז וחדווה במקומו", אסור לו להיות שרוי בעצבות. מי שאין לו שמחת הנפש סימן שאינו במחיצת השכינה.
עשרה בטבת
החתם סופר אומר שיום עשרה בטבת הוא יום סגולה וממתק את הדינים אפי' אלו שנגזר להם ביום הדין רע, ולכן צמים בו גם ביום ששי שהוא ערב שבת. ע"כ יש לנצל את השעה האחרונה של היום הק' הזה ולהתקרב לעבודת ה' יתברך, .
ויחי
"אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי"
בחרבי ובקשתי אומר רש"י הן חכמתי ותפילתי, אמורי מלשון אמירה והוא היצר הרע אשר איננו פוסק מ'לומר' מחשבות זרות ודברים בטלים. אמירה זו 'מבטלים בחרבי ובקשתי' כלומר ע"י 'חרבי' שזו חכמה והוא לימוד התורה, וע"י קשתי שהוא כח התפילה.
שמות
"ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי"
י"ל שהאדם צריך לפנות כה וכה ולפשפש במעשיו עד אשר יראה ויכיר בעצמו כי אין איש, שאינו חשוב כאיש, ונמשל כבהמות וע"י כך יבואו לידי ענוה, ואז יהיה "ויך את המצרי", יזכה להכות את היצר הטמון בו.
וארא
כבד לב פרעה מאן לשלח העם,
כלומר, יש לו ללבו של פרעה טבע של 'כבד', כי כל בשר כשמבשלים אותו יותר מתרכך אבל 'כבד' ככל שמבשלים אותו מתקשה יותר, כמו כן פרעה אחרי כל מכה שהוכה נתקשה לבו יותר.
בא
לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש תחתיו
רמז כאן כח האחדות בישראל וקושי הפירוד בהם, שכאשר לא ראו איש את אחיו כשאין נראה לאחד דרכו של אחיו וחולק עליו ונעשה פירוד ביניהם, אזי ולא קמו איש מתחתיו, אין כח באדם לקום ולתקן מידותיו, שהתיקון נעשה רק ע"י האחדות.
בשלח
מה תצעק אלי,
וכי קב"ה לא רוצה שיתפללו? אומר האור החיים הק' שמידת הדין תבעה מעם ישראל עד כדי כך שאין לכוח התפילה להשפיע במידת הרחמים, ולכן אמר הקב"ה 'ויסעו' שרק ע"י כוח הביטחון והאמונה אפשר לבטל את מידת הדין ואח"כ 'ואתה משה הרם את מטך...''
יתרו
ויספר משה לחתנו את כל אשר... וגו'
הלא יתרו ידע הכל אז לשם מה משה סיפר לו? אלא בכח דיבורו של צדיק לעורר באדם התלהבות ורצון להודות להשי"ת, ומיד אמר יתרו "ברוך אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה"
משפטים
"אם יקום ויתהלך בחוץ
חז"ל דרשו בפסוק 'וכל היקום אשר ברגליהם זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו', וזה שכתוב: 'אם יקום' אם מישהו יתעשר 'ויתהלך בחוץ' מחוץ לגבולות הקדושה ויאמר 'על משענתו' ישען על כוחו ויאמר כוחי ועוצם ידי עשה לי החיל הזה 'ונקה המכה' אם רוצה הוא להיות נקי מעוון זה, יש רק עצה אחת, 'רק שבתו' תשובתו היא 'יתן' שיתן צדקה ועל ידי זה 'ורפא ירפא' ירפא את נפשו.
תרומה
דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו וגו.
הן ידוע שהאות ב' מתחלפת עם האות ו', וכאילו כתיב: אשר ידונו לבו, דהיינו, לבו דוה עליו, וצריך לכפות את יצרו הרע, דבאמת מה שאדם נותן צדקה מצד נדיבות לבו ומצד רכות מזגו, אין לו חשיבות כל כך, לאפוקי כשיש לו כפיית היצה"ר, אזי חשובה צדקה הראויה ואיתרפי סיטרא אחרא ואל זר שבלבו.
תצוה
"ונשא אהרון את שמות בני ישראל בחשן משפט על לבו...
אהרון הכהן ידוע כאוהב שלום ורודף שלום הוי אומר שכדי להשכין שלום צריך ליכנס אל תוך לבו של
בנאדם ולהבין את התביעה שלו נגד פלוני ולכן רק אהרון הכהן יכול לישא את שמות בני ישראל במשפט שלהם על 'לבו'.
כי תשא
'זה יתנו'
משה תמה איך אפשר לכפר בכסף על חטאי הנפש, על כך הראה לו הקב"ה מטבע של אש ללמדנו שנתינת מטבע בלבד היא לא מכפרת אולם כשזה מטבע 'אש' בחיות ובהתלהבות שבאים מעצם הנפש אזי זה מכפר על הנפש.
ויקהל- פקודי
ששת ימים תעשה מלאכה
כתוב תעשה )ציירה תחת הת' וקמץ תחת הע'( מלשון שמלאכתו תהיה נעשית ע"י אחרים וזהו רמז כאן בפסוק שגם בששת ימים בזמן שבני ישראל עושים רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים.
ויקרא
ויקרא אל משה וגו'
אומר רש"י 'צא ואמור להם דברי כבושים בשבילכם הוא נדבר עמי' עכ"ל, מה דברי הכבושים? כאשר
משמיעים באזני אדם דברים בשבחו זו עצמה תוכחה חזקה בשבילו כי אז הוא מתחיל להתבונן באותו
שעה על מעשיו אם אכן תואמים הם לשבחים אם לאו.
צו
'ופשט את בגדיו'
אומר רש"י שאין זו חובה אלא דרך ארץ שלא יחתה את הדשן עם בגדי כבוד, חובת מצווה זה לא אבל
חובת דרך ארץ זה וודאי ומכאן שמידת דרך ארץ היא מידת חובה שכל אדם חייב לנהוג כך.
פסח
'ולא נתן לנו את ממונם דיינו'
קשה הלא ד' הבטיח לאאע"ה שיצאו ברכוש גדול אז מה דיינו בזה, אלא אומר היעב"ץ כשבני ישראל
שאלו מהמצרים כלים ובגדים וניצלו אותם זהו ההבטחה של יצאו ברכוש גדול והממון כבר היה ביזת הים.
'כל המרבה לספר ביציאת מצרים'
לספר מלשון לספור ולעשות חשבון, ורמז בזה דכל המרבה לעשות חשבון ומדקדק תמיד במעשיו וחושב "ביציאת מצרים" באיזה שפל המדרגה שהיה ולמרות זאת השי"ת סייעו והוציאו ממצרים ועי"ז יתעורר לתשובה וממילא הרי זה משובח.
שביעי של פסח
ותען להם מרים שירו לד' וגו..'
מהו לשון ותען הלא עניה משמעותה אמירה המשיבה לאמירה אחרת אלא אומר הגאון מוילנא שכיון
שקול באשה ערוה לא יכלו הנשים לשיר לכן ותען להם מרים אל האנשים, "שירו לד'" כלומר אתם ראוי לכם שיר ואנחנו הנשים רק תנגנה.
שמיני
ואת החלב וגו' ואת היתרת מן הכבד מן החטאת וגו'
'ואת היתרת מן הכבד', פירוש, כאשר האדם רודף אחר מותרות הכבוד, ידע שזה מן החטאת, כי עדיין לא תיקן מעשיו ושב מחטאתו.
תזריע- מצורע
נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן
עפ"י הדרש היות והצדיק מקושר עם כל אחד ואחד מישראל, הרי כאשר 'נגע צרעת כי תהיה באדם' אז חש בזה הצדיק אף שהלה לא הודיעו, לכן כתוב "והובא אל הכהן" מעצמו.
אחרי מות- קדושים
ועניתם את נפשותיכם
נראה לפרש ולומר שידוע כשאדם מודה ועוזב שחטא בגלל היצה"ר ונפשו הייתה נמוכה מכדי להשתלט על הייצר אזי תשובה אמיתית, וזה שאמר הכתוב 'ועניתם' שתענו ותאמרו למה חטאתם 'את נפשותיכם' בגלל שיש לכם נפש נמוכה.
אמור
"אמור אל הכהנים בני אהרון"
מלמד שהראהו הקב"ה למשה דור דור ושופטיו, דור דור ומנהיגיו. )מדרש(, המנהיג הוא לפי הדור דור קטן זקוק למנהיג גדול. ככל שהחולה חולה יותר, הוא זקוק לרופא מומחה יותר.
בהר-בחוקותי
אם בחוקותי תלכו... ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה
כשם שברור לאדם החלק הטבעי שבענין, שאם 'ונתתי גשמיכם בעתם' אז 'ונתנה הארץ יבולה', כך צריך שיהיה פשוט אצלו שרק 'אם בחוקותי תלכו' אז 'ונתתי גשמיכם בעתם', כמציאות שאין עליה שום הרהור.
במדבר
ונסע אוהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנות
בתוך הארון היה מונח התורה ולכן ראוי הוא שיהיה באמצע המחנות שלא יהיה קרוב לאחד יותר מרעהו, וכשם שהבימה בבית כנסת באמצע, וזה נלמד מעץ החיים שהיה נטוע בתוך הגן באמצע אף התורה שהיא עץ החיים צריכה שתהיה באמצע וכולם קרובים לה, שבת שלום.
חג השבועות
וירא העם וינעו ויעמדו מרחוק,
רמז בזה שאם האדם מנענע עצמו 'וינועו' בתפילה ובעבודת ד' בשביל 'וירא העם' מפני שרואים אותו ולא מחמת שבאמת לבו בוער לד', אז סימן הוא ש'ויעמדו מרחוק' שהוא עדיין מרוחק מהשי"ת.
קב"ה שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את התורה יעזור שנזכה לקירבה אמיתית אליו יתברך ונזכה לקבלת התורה מתוך אהבה ויראה באחדות שלמה, חג שמח.
נשא
יברכך ד' וישמרך
ברכת כהנים על אף שהיא ברכה לכלל ישראל היא נאמרה בלשון יחיד, כי הברכה העיקרית והנחוצה לעם ישראל היא האחדות, כמו במעמד הר סיני נאמר 'ויחן ישראל' כאיש אחד בלב אחד, שבת שלום.
בהעלותך
והמן כזרע גד הו,
ידוע ההבדל בין פרנסת העני לעשיר, שהעשיר עמל בעצמו לעבוד לפרנסתו ואילו העני מקבל צדקה וכך מתפרנס, ירידת המן היה בבחינת עני שכל אחד יכול לטעום כל סוג טעם שרצו בו ולא עמלו כלום על זה וזה הפירוש 'והמן' היינו שבחינת המן היתה כזרע ג"ד ר"ת 'גמילת דלים' שהוא העני שבלא טורח נמצא פרנסתו, שבת שלום.
שלח
ראשית עריסותיכם חלה תרימו וגו' מראשית עריסותיכם תתנו לד' תרומה וגו'
עריסותיכם לשון עריסה-מיטה, היינו מיד כשתקומו בבוקר מהמיטה, 'חלה תרימו תרומה לד'', תפרישו את עצמכם מיד להשי'ת במחשבה דיבור ומעשה, וכמו שתקבלו על עצמכם מיד בקומכם מהמיטה, כך יהיה אצלכם כל היום, שבת שלום.
קרח
ותפתח הארץ את פיה ותבלע אתם... ואת כל הרכוש
איפה מצאנו בתורה עונש לבנאדם גם על רכושו? אומר הספורנו שאם היה נשאר לו רכוש היו בנ"י לוקחים ומברכים 'הטוב והמטיב' והיה על קרח זכויות של ברכות וקב"ה לא רצה ששום זכות תגן עליו, ומכאן שבעל מחלוקת נמחק ואין לו שום זכות שתוכל לעמוד עליו ולשמור אותו, שבת שלום וחודש טוב ומבורך.
חקת
אשר אין בה מום, אשר לא עלה עליה עול
אם נמצא אדם בישראל הסובר שאין בו מום, שהוא כליל השלמות, סימן שלא עלה עליו עול מלכות שמים. לכן אין הוא יודע מה רבים מומיו, שבת שלום.
בלק
ויפתח ד' את פי האתון
הוכיחו לו לבלעם לבל יתגאה בזה שזכה לנבואה, שכן אתונו זו שבוודאי אינה ראויה לראות פני מלאך ולדבר בכל זאת זכתה לזה מכיון שזה היה לטובת ישראל, כך גם הוא לא זכה לנבואה אלא משום שיש בה תועלת לישראל ואילו הוא עצמו אינו ראוי למדרגה זו יותר מן האתון, שבת שלום.
פינחס
והיתה לו ... ברית כהנת עולם...ויכפר על בני ישראל
פנחס קיבל שכר מידה כנגד מידה את הכהונה ומה השכר? כידוע שהשופך דמם של רשעים מכפר על בני ישראל ופנחס שכיפר על בנ"י בכך ששפך דמם של רשעים זכה לכהונה שאף היא מכפרת על בנ"י, שבת שלום.
מטות ומסעי
לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה
הנה אם אדם רוצה להיות דבוק בבוראו צריך לקדש את פיו, ולזה אמר 'לאסור אסר על נפשו' היינו לקשר את נפשו להשי"ת, 'לא יחל דברו' לא יעשה דיבורו חולין וידבר רק דיבורי קודש, ואם אינו יכול להגיע לדרגה זו הרי לפחות שיהיה 'ככל היוצא מפיו יעשה' שלא ישנה ממה שדיבר. שבת שלום.
דברים
ד' אלוקיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב,
הלא מנין בני ישראל היה ידוע שהרי נספרו כמה פעמים במהלך המדבר מדוע א"כ ככובי השמים? אומר החיד"א יש מנין בכמות ויש מנין באיכות כשבני ישראל היו עושים רצונו של מקום אין מנינם נמדד במספר כיון שכל אחד שקול פי כמה ולכן כאן כשבנ"י זוכים לכניסה לארץ ישראל הם שקולים ככוכבי השמים, שבת שלום ונזכה לבנין ביהמ"ק השלישי במהרה בימינו אמן
תשעה באב
כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה(תענית ל),
צ"ע מדוע לא נאמר בלשון עתיד 'יזכה ויראה' אומר ר' חיים וולוז'ינר זצ"ל שהרי על המת יש גזירה שמשתכח מן הלב ואילו על חורבן הבית אחרי אלפי שנה עדיין מתאבלים וזוכרים, וזה שכתוב בגמ' זוכה ורואה בשמחתה באבילות עצמה שהיא הנחמה והשמחה כלומר בעצם האבילות שאנו מתאבלים יש את הנחמה, שנזכה לבניין ביהמ"ק ולביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.
ואתחנן
והיה לבבם זה להם ליראה אותי
יתבאר עפ"י מאמר חז"ל 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים', נמצא עיקר שכרו של האדם מיסב על עבודתו בעניני יראת ד', וזהו "והיה לבבם זה להם" היינו כמה שייך עבודתם להם שנזקפה לזכותם, "ליראה אותי" ענין יראת ד' שהוא בכח עבודת האדם, שבת שלום, וקווי ד' יחליפו כח.
עקב
שמלתך לא בלתה מעליך
פירוש, 'שמלתך' רומז לבשר הגשמי 'לא בלתה מעליך' לא הפשטת מעליך ונשארת לבוש בהם, משום 'ורגלך לא בצקה' שלא כתתת רגליך אצל הצדיקים שבדור לידע וללמוד מהם דרכי ד', שבת שלום ונזכה להרבות שמחות בישראל.
ראה
ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וגו'
כתב 'לפניכם' לשון רבים התורה ניתנה לרבים - לכל ישראל, אבל 'ראה' הראיה היא ליחיד, כי כל יחיד רואה בה דבר שמיוחד רק לו ורק הוא רואהו, שבת שלום.
שופטים
תמים תהיה עם ד' אלוקיך
הנה ידוע שהפוגם חלילה באחת ממצוות ד' פוגם בנפשו ונקרא בעל מום וזה גורם שהשכינה תסתלק ממנו רח"ל, ולכן 'תמים תהיה' היינו שתשמור את כל המצוות בשלמותם ותהיה 'עם ד' אלוקיך' ותזכה להשראת השכינה, שבת שלום.
כי תצא
כי תצא למלחמה על אויבך... ושבית שביו
ידוע מה שכתבו הקדמונים שזה רמז למלחמת היצה"ר וזה שאמה"כ 'כי תצא למלחמה על אויבך' האויב של האדם הוא היצה'ר 'ושבית שביו' תקח אותו בשבי כמו שהוא לקח אותך עם אותם תכסיסים תלמד ממנו איך תופסים לשבי, שבת שלום.
כי תבא
והיה כי תבוא אל הארץ
אין 'והיה' אלא לשון שמחה, השמחה האמיתית תהיה בישיבת הארץ כמו שנאמר "בשוב ד' את שיבת ציון - אז ימלא שחוק פינו", שבת שלום.
נצבים וילך
ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך
ומדוע התורה מבטיחה שכר הלא שנינו 'אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל שכר? מוכח שזה לא שכר אלא השפעה טובה שבאה כתוצאה מעשיה טובה וראויה לשמה ואם ח"ו אינה לשמה אין בה כח להמשיך שפע ברכה, שבת שלום ותמיד בשמחות, אשמח לראותך בשמחתי בשבת קודש.
ערב יום כיפור
כל האוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי(יומא פא)
אומר המלבי"ם כי לאכול ולשתות לשם שמים בלבד יותר קשה מלהתענות לשם שמים, גמר חתימה טובה
חג הסוכות
סוכה ראשי תיבות 'ויאמר ד' סלחתי כדברך' כי השכינה הקדושה שרויה בינינו השי"ת מושיב אותנו בצלו - צלא דמהימנותא, צלא דקודשא בריך הוא, סולח ומוחל לכל עוונותינו, א גוט יו"ט ומלא שמחה ואהבה.
שבת חוה"מ סוכות
מצוות הישיבה בסוכה שבה האדם כולו נכנס אל תוך הסוכה נקבעה לאחר יוה"כ שאז נטהר גופו של אדם מכל חטא ואז ראוי להיכנס אל תוך מחיצות המצווה, שבת שלום ומועדים לשמחה.
וזאת הברכה - שמחת תורה
וזאת הברכה... לפני מותו
מסביר החתם סופר שהמקרא נותן טעם בדבריו מדוע משה לא בירך כל אחד מישראל בפני עצמו, יען שהיה זה לפני מותו וכפירוש רש"י סמוך למיתתו ולא היה זמן לברכם, א גוט יו"ט ופתקא טבא ונזכה לעלות לרגל.
נח
קץ כל בשר בא לפני
מדוע נח לא התפלל על ביטול גזירת המבול כמו משה בעגל ואברהם בסדום? אומר האור החיים שד' אמר לו קץ כל בשר בא לפני כלומר זה הסוף שלהם ולא יועיל תפילות ורחמים ואילו אצל משה ואברהם לא אמר 'קץ', גוט שבת וחודש טוב ומבורך.
לך לך
למען ייטב לי בעבורך
אומר רש"י שיתנו לי מתנות, הלא אברהם לא לקח ממלך סדום כלום כדי שלא יאמר מלך סדום אני העשרתי את אברהם ומדוע ממצרים כן לקח? אלא אברהם קיים את התורה כולה והקב"ה ציוה שיצאו ברכוש גדול ממצרים לכן לקח אברהם מתנות ממצרים, שבת שלום שבת מנוחה והרבה גשם.
וירא
כי משחיתים אנחנו את המקום הזה
לכאורה מלאך אחד השחית ומלאך אחד הציל את לוט מדוע כתוב בלשון רבים "משחיתים אנחנו"? אלא המלאך שהציל את לוט נקרא משחית מאחר והציל רק את לוט ולא את האחרים ובמניעת הצלה מאחרים הרי הוא משחית אותם, שבת שלום הרבה מנוחה ואהבה.
חיי שרה
ואברהם זקן בא בימים וד' בירך את אברהם בכל
אברהם התברך 'בכל' שעבד את ד' בכל הבחינות - בכל לבבך, בכל נפשך, ובכל מאודך, שבת שלום ושפע ברכה והצלחה.
תולדות
ויתרוצצו הבנים בקרבה
מדוע יעקב רצה לצאת הלא למד את כל התורה עם המלאך במעי אמו? אלא מכאן כשלומדים בחברתו של רשע אף הלימוד מפי המלאך מסוכן, שבת שלום וחודש טוב ומבורך.
ויצא
וישם אבן מראשותיו
אומר רש"י שירא מחיות רעות, שואל הכתב סופר למה פחד דווקא מהחיות הרעות? אלא אומרת המשנה(אבות פ"ה מי"א) חיה רעה באה על שבועת שוא ומאחר ועשיו התחרט על מכירת הבכורה נמצא שנשבע לשוא ויעקב פיחד שהרי הוא היה הנשבע ובגמ' (שבועות לט') משמע שהמשביע והנשבע דין אחד להם, שבת שלום והרבה מנוחה.
מילתא דבדיחותא:
אם כבר נהיה נס שכל האבנים התחברו לאחד מדוע שלא יהפכו לכרית רכה ונוחה? מכאן מוכח שממחלוקת תמיד ישאר משהו קשה כמו אבן אפילו שמתאחדים, שבת שלום.
וישלח
וישתחו ארצה שבע פעמים
יעקב התברך מיצחק עשר ברכות ועשו התברך בשלש ברכות א"כ נמצא שגזל את עשו רק בשבע ברכות לכן השתחוה שבע פעמים ובכך החזיר לעשו את הברכות וכאן עשו הודה לו על הברכות, (דברי יושר מהרב ישראל שלום דבורץ שליט"א) שבת שלום וכל טוב.
וישב
ואביו שמר את הדבר
אפשר לומר ע"ד שמחשבה מוליך דיבור ואם משמר מחשבתו כראוי גם דיבורו יהיה נשמר, וזה הפירוש 'ואביו' פי' המחשבה שהוא אב לדיבור "שמר את הדבר" שישמור גם על הדיבור שיהיה כראוי, שבת שלום.
חנוכה
בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים [מעוז צור] ומה שכינה כאן הפייטן את החכמים בתואר "בני בינה"? נראה דהנה בעט"ז הביא קושית האבודרהם למה בחג הסוכות עושים ט' ימים [בחו"ל] מספק וכן בפסח ח' ימים, ואילו בחנוכה לא הוסיפו עוד יום? ותירץ משום דפסח וסוכות הם מן התורה החמירו בזה כיון דעכשיו אין מקדשין עפ"י הראיה אבל חנוכה שהוא רק מדרבנן והם אמרו שאין להוסיף עוד יום [שהם יודעים החשבון בקביעות ה' שנים] והנה חז"ל אמרו שהפסוק "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים קאי על עיבור שנים וחדשים, שדבר זה מסור לחכמי ישראל וזה שאמר "בני בינה" שהם יודעים החשבון של קביעות "ימי שמונה קבעו..." רק ימי שמונה ולא להוסיף יום ט'. חנוכה שמח והרבה שפע.
רמז שהשמש בחנוכיה עומד גבוה מעל הנרות: "שרפים עומדים ממעל לו"=ל"ו בגימטריה 36 שהם מספר הנרות שמדליקים בשמונת ימי החנוכה.
מקץ
והנה מן היאור וגו' יפות מראה ובריאות בשר
וברש"י "סימן הוא לימי השובע שהבריות נראות יפות זו לזו," אומר ר' ישראל ממודזיץ זיע"א רק כאשר שורר השלום בין הבריות - נראות יפות זו לזו - יש שובע בעולם, שהרי השלום הוא הכלי המחזיק ברכה, שבת שלום וחג חנוכה שמח והאור ישפיע עלינו לטובה ומידת הרחמים תשפיע בעדינו.
ויגש
ועתה אל תעצבו
המדרש אומר "אין מעתה אלא תשובה" יוסף אמר לאחיו אם אתם חוזרים בתשובה ומתחרטים על שמכרתם אותי אל תעצבו כי אי אפשר לעשות תשובה מתוך עצבות, שבת שלום.
ויחי
ויברך את יוסף ויאמר
ותמוה, יעקב אבינו הרי בירך את בני יוסף ולא את יוסף עצמו, למה כתב ״ויברך את יוסף״, אלא אומר השל"ה הקדוש שאין ברכה גדולה לאבא מאשר הברכה שיהיו בניו טובים ויזכו לכל ההשפעות בגשמיות וברוחניות, אם ״יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי״ הרי זו ממילא הברכה הגדולה ביותר בשביל יוסף הצדיק עצמו, שבת שלום ומבורך ונזכה בבניין בית המקדש במהרה.
מקסים ומיוחד. יישר כוחכם!
השבמחק